פנים מאירות
קיומם של הדיונים על מערכת הבריאות הפך אותה למושא ביקורת בפורום הציבורי
הרחב ביותר, וקשה להבין מאיפה זה נפל עליהם. הכוונות היו טובות, אבל התוצאה יצרה
אווירה של מגננה, וחבל שכך.
צוות המרפאה שאיתם אני בקשר שוטף כ"צרכנית" – מכוון באופן ברור
לעשות את הטוב והמיטב, ופועל מתוך תחושת שליחות. משפחתי ואני מתקבלים במאור פנים
בכל עת, ומקבלים מענה מקצועי. חנה אפרתי מסורה עד אין קץ, צוות הפריפריה –
יוצא מגדרו לחפש את הדרך הטובה, במקום שבו אנשים קצת אבודים. בימים אלה אני שומעת
את אבי החוזר ומבקש לתת במה לתחושתו כי הוא בעל זכות מיוחדת להיות "במקום הכי
טוב בעולם לאדם זקן". גם מרכזת ועדת בריאות בתפקידה כשומרת הסף של ההוצאות הבריאותיות
– עושה את התפקיד הקשה באנושיות רבה.
צריך לשפר? בוודאי שיש נקודות לשיפור! וכי יש מערכת שאינה צריכה לשקוד על
תיקונה? המפגש האישי שלי עם הצוות היה קשוב באופן ראוי להערכה לביקורת בונה,
ומוכן, ככל יכולתו, למצוא פתרון. גם אנו כצרכנים בוודאי מחליקים מידי פעם בביקורת
שמבוססת על תמונה חלקית. אנו נוטים לזכור לעולמים ולרוץ ולספר לחבר'ה כל המקומות
שבהם נפגענו, אך מניחים כמובן מאליו את הרגעים, הרבים כל-כך, בהם קיבלנו סעד.
הערותיה של שרה על רפואה מונעת הן נכונות, אך בדוגמא שהיא נתנה לא היה
צורך לבנות מנגנונים גדולים, אלא די היה בשני רופאים בעלי יוזמה ובשיתוף פעולה מצד
"בעל המאה" או מי שמאשר תקנים. הרפואה המונעת היא משימה שגם ברמה
הלאומית רחוקה מלהיות הנורמה, והלוואי ונהיה חלוצים.
בסך הכל חשיבה מערכתית היא דבר בריא, ואני משוכנעת שלאחר שנזכה במערכת
בריאות משולמת, נוכל להקים צוותים נוספים בתחומים שונים. מה דעתכם למשל על צוות
בדיקת תנאי השכר של עובדינו השכירים? מוזמנים להרים את הכפפה.
דינה ספראי
|
