 קול
השבוע - י"ב מרחשוון תש"ע (358)
האופניים של גדליה
"את
האופניים האלה קיבלתי מתנה לבר-מצוה שלי מההורים. היה זה זוג אופניים שהם קנו יד
שנייה מאיזה רופא. בימים ההם הרופאים בכפרי איטליה נסעו מפציינט לפציינט באופניים.
ככה הם עשו ביקורי בית. כשקיבלתי אותם הם היו במצב טוב ושימשו אותי יפה כל השנים.
כשעברתי
למילנו ללמוד באוניברסיטה הנדסת מכונות, העליתי אותם לרכבת וכל זמן הלימודים נסעתי
באופניים וחסכתי כסף רב. היום לא הייתי מעז לנסוע באופניים במילנו. היום זה ממש
סכנה.
כשעלינו
ארצה, האופניים עלו אתי באוניה. במהלך הנסיעה גנבו לי את הפנס הקדמי הגדול והשאירו
רק את הדינמו. דינמו כמו פעם, עם כפתור שנלחץ לצמיג ומסתובב ביחד. במילנו תליתי
בטרייה על הרמה של האופניים כך שהיה לי גם אור ברקס. זה חשוב מאד לנסיעה בתוך
העיר. פעם באיזה קיץ, נסעתי על האופניים האלה לטיול בהרים. זה היה כשכל משפחתי
נסעה לחופשה. זה היה בערך בגובה של 1200 מטר ונעזרתי קצת במשאית שנסעה וטיפסה
למעלה, ואני החזקתי אותה ביד. אז עוד לא היו באופנה אופני הרים. אבל אחרי 20
ק"מ המשאית פנתה לדרך צדדית ואני המשכתי לטפס בכוחות עצמי. לא היו שם בכלל
שוטרי תנועה ואני יצאתי בשעה 05:00 בבוקר והגעתי בצהריים. חזרה היה ממש כיף, רק
ירידה וירידה.
כשאריאל
הגיע לבר מצווה, צבעתי אותם בשחור ונתתי לו למתנה. אחרי שנים הוא נסע לאנגליה לחזר
אחרי אשתו לעתיד וחזר משם עם אופניים אנגליות חדשות. אמרתי לו: מה אתה צריך שני
זוגות? תחזיר לי את האופניים שלי, והמשכתי לרכב עליהם עוד ועוד".
המלה"ד:
רמי ע. |
