שוב לשאלת השפה בנוער - מורשת קבוצת יבנה- קהילנט

לפני יותר משנה וחצי שהגיעה עליית הנוער ארצה, תיכף התעוררה שאלת השפה, מכיוון שאז שלטה השפה הגרמנית בקיבוץ יותר מאשר היום. הקבוצה הקטנה של הנוער ניגשה תיכף במרץ והתלהבות ללמוד ולשימוש השפה בחיים היום יומיים. המטרה היתה לבנות את כל חיינו התרבותיים והחברותיים על יסוד השפה ותרבות העברית. סוגי הידיעות בטוח היו שונים ומשונים, היה חלק שרק אז התחיל ללמוד ולהכיר את השפה ולעומת אלה היה גם חלק שהבינו כבר אפילו שיחה עברית. התאמצויות לרבות (יום עברי, הנהלת השיחות רק עברית וכו') נעשו, בכדי להגיע לדיבור העברי בחיים היום יומיים וגם להתעמקות בשפה. התאמצויותינו נבחרו בהצלחה, החברים התלמדו לקרוא עיתון, חוברות קלות וגם התחלנו לסדר ספרייה עברית.

עלי תמיד לזכור את השיחה שהתקיימה לפני עלית ????? שאז ???? הדגיש שגם אם התקדמנו בידיעות אלה הנה הדיבור עדיין אינו שולט בפינו, והשתדלנו לדבר רק עברית, רוח עברית שררה במחנה הנוער עד כמה שכל ??? הרי קליטת הקבוצה השנייה. אבל הותיקים השתמטו לאט לאט מלדבר עברית ומאז התחילה הירידה שעלתה על העלייה הקודמת בשלטון השפה. החברים חשבו לצאת ידי חובתם כלפי העברית בהשתתפותם בשיחות העבריות ובקריאת חוברות בסגנון קל, אבל לא ניסו להכניס את הספר העברי לתוך סדר הקריאה. היחידים שהשתדלו להמשיך בדיבור העברי הוצאו בזה מהחברה ועמדו לפני הבחירה: להישאר בחברה, או לוותר על שימוש השפה העברית.

זה הנהו המצב ככה שכל חברי הנוער חוץ מ- "יחידי סגולה" יודעים יפה לדבר עברית אבל שוררת אדישות נוראה כלפי חשיבות השפה. אפילו החברים הגרים יחד אינם מדברים ביניהם ובין עצמם עברית.

מה הם הגורמים לשינוי העמדה כלפי השפה אינני יודע, אבל עובדה היא שמסדרים אצלנו עונג שבת (בשבת חנוכה) והמרצים מרצים גרמנית והכל כאילו לא היה, ובכן מתעוררת בי השאלה: למה לנו כל השיחות על שאלת צורת עונג שבת באם יכול לקרות דבר כזה?