על חטא שחטאנו כלפי שפתנו

 יומן המשק (רודגס) 17/2/1939

ברור, שהמצב בשטח השפה העברית בקיבוץ אינו מספק את הנפש, ויש להצטער שאחר כמה שנים – מאז הוקם הקיבוץ – צריכים לדון בשאלת השפה (והדברים מופנים גם כלפי הותיקים), ליצור "חוג לדוברי עברית" (רק "חוג"?) ולחפש דרכים איך להשליט אותה בחיי הקיבוץ. "השומר הצעיר" שציונותו אנו מבקרים מהרבה בחינות – מצא לנכון, להשליט בקיבוציו הוא את השפה העברית באופן קפדני ומוחלט, ואנחנו שציונותנו נובעת ממקור ישראל סבא – מתחבטים עוד בשאלה זו. והיא כאילו נמצאת עוד בחיתולים – ועד כמה שעניין השפה תפס מקום חשוב בספרותנו הקדושה ושימש גורם לאומי חשוב יש למצוא בהאגדה הידועה המונה את השפה העברית בין שלושת הגורמים שקרמו לגאולת ישראל ממצרים ולתחייתם הלאומית. ואם עם החי על אדמתו מקפיד בשטח השפה – אנו הנמצאים במצב של בנין והתפתחות ומניחים את היסוד והבסיס לחיים דתיים לאומיים – על אחת כמה וכמה.  – השפה היא גם מכשיר חשוב וגורם רב משקל תרבותי, משום שע"י רכישת השפה ניתנה לנו אפשרות להתקרב ולחדור גם לספרות התורנית שלנו – ובראש וראשון לתנ"ך. בזמן שממשיכים אנו לדבר בשפת המדינה משם יצאנו, אנו מקושרים ביודעים ובלא יודעים – גם ברוח אותה הארץ ויש בזה מעין "המשך גלותי". אחרת כשאנו מדברים וחושבים עברית – אנו מתקרבים ומתרגלים ע"י זה לתרבותנו אנו – וזה ישמש כצעד חשוב להעמקת ההכרה וליצוב חיינו ברוחנו אנו. – יש לציין, שגם מבחינה מעשית סובל הקיבוץ, ואם אחד מחברי המועצה התאונן על העובדה, שאין השתתפות ניכרת מצד חברי הקיבוץ בעת אסיפות החברים – בכל השאלות השונות העומדות על הפרק – הרי זה בעקב אי ידיעת השפה – דבר המעכב ליבון העניינים לכל היקפם.