קבוצתנו 3.1.1936
האדון שפיגל נוגע במאמרו בשאלה חשובה ומכאיבה של קבוצתנו. מפאת חשיבות
השאלה מצאנו לנכון להביא את כל המאמר מילה במילה, אע"פ שלפי ראות עינינו
עלינו לגשת לבירור גורמי העובדה הזאת מגישה אחרת.
עברית
....בעיות עצומות ופרובלימות קשות ישנן בעולם וע"י מרץ והתאמצות
מוצאים להן סוכ"ם פתרונים. למשל שאלת העלייה, העבודה וההתיישבות שלמרות
קשייהן ניכרת התקדמותן פחות או יותר. רק שאלת השפה תירצו עד עכשיו בתיקו... איני
מדבר פה על התרבות ועל ספרותנו העתיקה והחדשה אלא פשוט על הדיבור העברי שהולך
ונדחק מיום ליום מפני הלועזית. עינינו רואות וכלות ואנו שואפים להשתמש בשפתנו
בידענו היטב שבלעדיה אין יציבות וקיום בארץ והסכנה מרחפת להישאר כאבר מדולדל בלי
חברותא ובלי עתיד ובלי הבנה הדדית עם ילדינו אנו ילידי הארץ. נצא ונחזה דוגמא
בהמהגרים לארצות אחרות. האם הללו אינם מתאמצים בכל כוחם ומאודם כדי לרכוש את שפת
הארץ שנכנסו בה? ואנו, שהעברית אינה שפה זרה לנו, מדוע ההידור אליה וההתיידדות עמה
כ"כ קשה?
פתגם חז"ל: השנאה מקלקלת השורה מתאים כנראה ג"כ לכאן. לו הרגשנו
את האהבה לעברית כמו כל אומה ללשונה לא היה מצב העברית עגום כ"כ. אי-ההתקדמות
היא נוראה. לא די שהטירונים ממשיכים בדחילו ורחימו את פטפוטם הגלותי אלא גם
הותיקים שהעברית היתה מקודם שגורה בפיהם הזניחו אותה וילכו אחרי הבלי פיהם של
העולים החדשים.
במי תלוי האשם? האחרונים מצטדקים באמרם: סבורים היינו שבסביבתכם ייקל לנו
להסתגל בדיבור ושיפור העברית ועכשיו נפלנו בפח. קרח מכאן וקרח מכאן. ההנהלה שלנו
סבורה שאי אפשר לכוף את הציבור בדבר שאין רובו יכול ללמוד כי בגלל הלחץ יפגרו
העולים להיכנס לקיבוץ.
ונהפוך הוא: אם הברה תיפול בעיר: בקבוצת רודגס משתמשים רק בעברית אז תחזנו
עינינו איך מכל כנפות הארץ וחוץ לארץ ינהרו אלינו ויתחננו: ספחונו נא לקבוצתכם
החיה על טהרת הלשון.
הצעתי: על המדריכים ומנהיגי החוגים להיות גם כן "מגיני השפה".
ישגיחו נא על החברים שלא יסיחו דעתם מהעברית בעתות הארוחות וכו'.
את היזמה של הנוער "לסרר יום עברי" עלינו לקדם בברכה והעיתון
שלנו מתבקש לפתוח מו"מ וויכוחים בדבר הרחבת העברית. בוודאי יימצאו חברים
שיציעו הצעות נכונות ומקובלות על הלב.....
אבר. שפיגל
