קול השבוע כ"א תשרי תשס"ח
היו שלום,
עגלים!
כל הסיפור שלי ברפת התחיל בטיול בוקר של שבת עם משפחתי, כשהייתי כבר סבתא
לנכדים. לכל מי שלא יודע, הגעתי לקבוצה במסגרת של גרעין עציון, כבוגרת של תנועת
"בני עקיבא" שקיבלה חינוך אידיאולוגי של "תורה ועבודה",
התיישבות וקיבוץ. העבודה קיבלה דגש מיוחד, ואני כנראה לקחתי את התורה הזאת
ברצינות, והיה לי חשוב לעבוד ולעסוק בחקלאות. עוד בהיותי חיילת בנח"ל,
התבקשנו לענות על שאלון מטעם קיבוץ יבנה אם יש לי בקשות מיוחדות לגבי עבודה,
ותשובתי כמובן היתה: לעבוד באיזה ענף חקלאי. כך שובצתי לכרם הענבים שלימים כלל גם
את מטע התפוחים, הזיתים, הרימונים ויותר מאוחר את מטע האבוקדו. כך שאהבת חיי היא
הצומח וכמובן הכרם, שבו גם מצאתי את אישי.
עברו 33 שנים והמטע כבר לא היה ריווחי והצריך הרבה עבודת ידיים, כך שלאט
לאט נעקרו המטעים ואז באותו טיול של שבת בתי אמרה לי: אמא, מה דעתך לעבוד כאן
ביונקים של הרפת? ואני לקחתי כל זאת לתשומת ליבי. בימים ההם שייקה פורת היה מרכז
הרפת ושאלתי אותו אם יש לו מקום לאישה בגילי לעבוד ברפת, ותשובתו היתה חיובית:
,אבל יש לי עצה אחת. אל תלמדי לחלוב, תטפלי רק ביונקים". ואכן זה מה שקרה,
ומאז שנת 1985 אני מטפלת ביונקים.
וקצת על העבודה: כאשר הגעתי, היונקים היו בדיר בקבוצות, והיתה אז מינקת,
מכונה שמייצרת חלב מאבקת חלב, והעגלים שתו חופשי, והיו בעיות בריאות מאוד רציניות.
והתוצאות לא היו טובות, התמותה היתה גבוהה.
נכנסתי לעבודה ולמדתי לאט לאט את בעיות הגידול, עברתי גם קורס לגידול
יונקים ובימים ההם היתה גם הדרכה מטעם השירות של משרד החקלאות. חשבנו על בידוד
קבוצת היונקים והתרחקנו מהרפת, ובאותה תקופה קנינו גם יונקים זכרים ממשקים אחרים.
כל זה לא עזר לבריאות, הוחלט להפסיק לייבא עגלים מבחוץ, שהם ככל הנראה הביאו מחלות
מהרפתות שלהם. לימים נולדה השיטה לגדל עגלים במלונות, ז"א לכל עגל יהיה מקום
משלו, כך שאם יש מחלות כל אחד יהיה לעצמו, פשוט להוריד את רמת ההידבקות של המחלה.
וקצת על העבודה היומיומית: העגלים שייכים למשפחת היונקים, ובניגוד לנו בני
האדם, הם לא מקבלים נוגדנים מהאמא בזמן ההריון. את החיסון הם מקבלים בחלב הראשון
(קולוסטרום) ויש להקפיד להגמיע את העגל אחרי ההמלטה כמות מסוימת עד 12 שעות אחרי
ההמלטה, רק אז המעיים של העגל קולטים את הנוגדנים, כך שיש להקפיד מאוד על שלב זה
בתחילת החיים של היונק. אנחנו מגמיעים את היונק עד גיל חודשיים ובגידול הזה אני
עסקתי. יש בעיות של שלשולים מגיל 8 ימים עד 14 יום, וכידוע מאבדים הרבה נוזלים
בזמן שלשול ויש להקפיד להגמיע אותם בנוזלים כמה שאפשר, עד שעוברים את הימים הקשים
הללו. בגיל קצת יותר מבוגר יש בעיות נשימה וגם על כך יש להקפיד, כי עגל עם דלקת
ריאות בסופו של דבר הוא עגל טרף, כך שהתמורה בעבורו פחותה. ראיתי ברכה בעבודה
כשהצלחנו להוריד את אחוז התמותה ולהגיע לרמה יותר גבוהה של בריאות העדר.
העגלים הם לא חיות מחמד, אתה לא מצליח להתקשר אליהם, הם נמצאים רק חודשיים
שלושה וחוץ מזה הם די "מטומטמים". אז כמו שאמרתי: ליבי בצומח.
היו לי כמה מרכזי ענף, היום קוראים להם "מנהלים". כאשר אלדד
הגיע אלינו הוא הוסיף המון בייעול בכל הטכניקה של ההגמעה והשינוע. היתה לי תקופה
יפה עם הצוות עד שהרגשתי שפתיל הסבלנות שלי מתקצר גם לעגלים וגם לחברים בצוות, וזה
הזמן לומר שלום. מצאתי לי עיסוק אחר. נקלטתי בכריכייה ומרגישה סיפוק בעבודה הזו,
מקבלת ספרים קרועים, מקולקלים ומוציאה תחת ידי משהו מתוקן.
לא נותר לי אלא לאחל לחברים ברפת הצלחה ובריאות טובה לעדר.
ירדנה רונן
