קול שבוע ג' סיון תשס"ח
איזה כיף להיות בת של רפתן
אורי (בת שש)
זה כיף בגלל שאני אוהבת לבקר ברפת בכל המקומות. כשהולכים לטייל עם הגן אני
אוהבת לפגוש את אבא. אני אוהבת לעשות דברים שאבא מרשה לי ואסור לאחרים. כמו למשל,
להיכנס עם אבא לתא ההמלטות. להגמיע עגלים, לנסוע בכל מיני רכבים מיוחדים –
בקלנועית שסוחבת את החלב, בשופלים, בסלפים... יש הרבה דברים מעניינים לראות ברפת –
אני אוהבת לראות חליבה, ולטפס על המיכל הגדול, לראות את החלב, אני אוהבת לראות
המלטות וכל מיני עבודות מעניינות כמו כשהורידו את הגלילים וניקו את הזבל...
יש כל מיני פרות מיוחדות. למשל הפרה החומה שיביאו לה פר אדום כדי שלא
תתחתן עם פר שחור-לבן, כדי שיהיו לה עגלים חומים.
אני מאד אוהבת להיות בת של רפתן אבל ממש לא אוהבת את הריח....
נעם (בת שנתיים וחצי)
זה כיף שלפעמים אבא לוקח אותי לרפת לראות פרה ממליטה וזה כיף שאבא מראה לי
את החלב במיכל.
משפחת בית אריה.
אבא שלי רפתן
הולכים עם הגן לראות המלטה. הפרה מתקשה להמליט. אבא מוציא מכשיר המלטה
משונה כדי למשוך את העגל החוצה. הילדים נבהלים מהמכשיר המוזר שאני מכירה כבר
מהמלטות קודמות, ולא מבינה: מה ההתרגשות?!
יום הולדת בכתה ב'. אבא נוהג על הטרקטור של גדי ועליו כל ילדי הכתה נוסעים
לסיור ברפת. ברגע שפונים מהכביש המקיף לכיוון הרפת, כל הילדים מייללים במקהלה:
"איכס! איזה ריח!" ואני לא מבינה על מה הם מדברים?
שבת אחה"צ, סעודה שלישית, אחרי נטילת ידיים ולפני הברכה (לא מדברים).
דפיקות בדלת ובפתח מתגלה נחום: "ברחו פרות" ואבא ועמית מזנקים אל
המטרה...
היום גם אני עובדת ברפת, וכשאני מתקשה להביא את הפרות לחליבה, דביר ודותן
מזלזלים בטענה ש'הם כבר בכתה א' ידעו להביא פרות לבד'.
מרים שמעון
