רודגס, יומן המשק י"ט אדר תרצ"ט, 10 למרץ 1939
אריה וויל,
יעקב יוסף מיליונר חברי טירת צבי ז"ל
רגילים היינו לחשוב שההשגחה חסה במיוחד על הנקודה הזאת. הלוא קרו כמה
מקרים במשך העשרים החודשים שהנקודה קיימת ובאף אחד מהם נפל חבר הטירה. לפני שנה
בדיוק זממו האויבים להרוס ולהחריב את הנקודה, חברי הגברו עוז ויכלו בהם. באותו
הקרב נפצע רק חבר אחד (ששב אחרי זמן קצר לאיתנו) למרות שהאויב תפס כבר עמדה אחת. –
גם בקיץ כשהרוצחים התקרבו עד הנקודה והתקיפו מתוך הפרדס את העובדים חס שומר ישראל
על הנקודה ולא קרה אסון. וכשפעם זממו השונאים לשים יד באנשי המקום, הקרה ההשגחה
ושלחה לפני הטנדר של טירת צבי אוטו אחר בו ישבו החברים חיים שטורמן, חיים אטלין
ומוסינזון ז"ל, ואלו עלו על המוקש שהיה מיועד לחברי טירת צבי, שנצלו.
כמה מוקשים מצאו בעבודת הכביש שנתגלו בזמנם טרם שגרמו כל נזק.
באותו היום שקרה האסון, לעגנו עוד על התייר שבא מחו"ל, שחפץ מאד לבקר
בטירת צבי אבל פחד לפני סכנת הדרך. לא יכולנו להבין איך אפשר לפחד אחרי שבמשך שנה
וחצי לא קרה ב"ה שום דבר.
והנה קרה האסון.
יש ונדמה לך שכאילו כבר שמחנו לנחם אבלים התרגלנו כבר שכל יום דורש את
קרבנו. לפני שלוש שנים הזדעזענו בכל מקרה שקרה בארץ, וכיום אין לנו כבר כוח להגיב
על כל אסון ואסון.
אבל צורה חדשה של נחמה למדנו. אנו מנחמים את אבלי ציון ע"י ניחום
ציון. יהיה זה לסמל, שבו ביום שנפלו החברים, דובר במוסדות הפועל המזרחי ובמוסדות
הקיבוץ הדתי על הקמת נקודה חדשה בשכנות טירת צבי. ביום הזה החלטנו להעביר את קב'
אריה לעמק בית שאן כנקודה השנייה בגוש ההתיישבות הדתי שאנו עומדים להקים בעמק הזה.
ננצח ע"י זה את שמות הקדושים בני הטירה. תענה האדמה ליושבים עליה וגואליה על
אשר ספגה את דם טהור של בניה בוניה.
תהי נפשם צרורה בצרור החיים. 
