ידיעות יבנה א' סיוון תשכ"ד
13/5/1964
.jpg)
טיול ההכשרה לאילת
"ההכשרה פונה אילתה....." במרץ, עליזות ושירה, יצאנו מיבנה;
מטרתנו – הנגב! משך שמונה חודשים הכינו וציפינו בקוצר רוח לטיול לדרום הארץ,
לפנינת ישראל. את כל שירי הנגב, שבחו ותהילתו הבנו והערכנו פתאום, כאשר הרי הנגב
ניצבים לפנינו וצבעי המכתשים לוהטים מולנו. טיפסנו בקניון הפסים, בלפידי אש עברנו
את מערת הקמח ושעות הלכנו ברגל בנחל פרצים. ככה, לאט לאט תוך ארבעת הימים, השתרשה
בלבנו אהבה וקרבה לנגב. ראינו מראות נפלאים מהם התרשמנו והתפלאנו, בעמדנו על יד
עין-עבדת או מול עמודי עמרם ועמודי שלמה, בייחוד התרשמנו מהר מצדה. הסתכלנו למעלה
וזכרנו את סיפור הגבורה הידוע. ואיך נהנינו ביום האחרון בעין-גדי, כאשר רצנו
וקפצנו מאבן לאבן בנחל הערוגות, עד שהגענו למפל המים. ואיזה תענוג היה זה כאשר
התרחצנו במעיין דויד!
אבל לא רק את המראות שראינו נזכור. הטיול שלנו היה מלא כל מיני חוויות.
חששנו שלטייל בנגב שבועיים אחרי פסח יהיה קשה בגלל חום החמסינים הרגילים אז לבוא.
מי מאתנו חלם שבערב הראשון, כאשר בשקט ובשלווה ישנו באילת על שפת ים-סוף, ירד גשם
חזק?! ומי חלם שבסדום נלך ונבוסס במים ובבוץ, שהיו תוצאת השיטפונות שהיו שם יום
לפני שהגענו?
גם התרגשות ומתיחות לא היו חסרות לנו. ביום השלישי התחלנו לנסוע בכביש שלא
היה גמור ופתוח. הנסיעה היתה די קשה ואנחנו הוקפצנו בתוך אוטו-המשא. פתאום, פועלים
הפסיקו אותנו והתחילו לצעוק על הנהג שלנו – "מדוע אתה נוסע כאן? לא קראת את
השלט? שמנו כאן דינמיט"! במהירות בלתי רגילה הסתלקנו מהמקום, ושמחנו שבבוקר
זכרנו לומר "תפילת הדרך". ולא רק אז שמחנו, אלא גם אחרי שהאוטו-משא כמעט
והתדרדר לצד הכביש. הרגשנו הרפיית המתח.
בלילה האחרון ישנו סביב המדורה ושרנו את שירי הנגב, אבל הפעם, כל שיר הביא
אתו גל של זיכרונות מהטיול. "ישושום מדבר וציה.... כי נבקעו במדבר מים. . .
" – עין גדי! "קול קורא במדבר פנו דרך ! שביל מוביל בערבה מסילה" –
הנסיעה בכביש החדש מסדום לערד. "זאת הדרך אין אחרת, זאת הדרך לאילת" –
ובזו הדרך, גם אנחנו נסענו! כל שיר היה מלא משמעות בשבילנו. וגם עכשיו, מתוך כוונה
רבה, אנחנו שרים "ערבה ערבה, למראך לבי רבה....".
יהודית – ציפורה ש.
