המגדל מדבר
כן,
אולי זה מוזר, אך ישנם מגדלים
היודעים
להתבטא על ידי חרוזים.
ומקצת
קורותי אספר בקצרה
ואשפוך
את שיחי, כי נפשי לי מרה.
גם
ביום, גם בלילה הדמעה מטפטפת
ולפעמים
כמעין מתגבר היא שוטפת.
יש
לי כאן על הראש סדורים חשמליים
למניעת
שטפונות, אך אינם מועילים.
אוי,
עברו הזמנים והייתי חדש
והתרוממתי
כמלך באמצע המגרש!
לא
היו לי מתחרים קילומטרים סביב
וכמוני
לא קם כמעט על תל-אביב.
מה
ראיתי מכאן? עולמות שלמים!
כל
הנוף המוזר של אותם הימים:
בין
סוכריר לקוביבה אין עוד כפר-דרום,
רק
גן-יבנה רואים ועל ידה ביצרון.
מצפון
מאיימת יבנה עיר כנופיות
ובשיט
מבצבצת בין המון אילנות.
וגדרה בילוי"ית במזרח מתנוססת
בחצור
יש אנגלים העוסקים ב"תופסת"....
היה
זמן שנטלתי מנוחה וגם נחת:
כאן
למטה, הזכרתם? הקימו מקלחת.
כן,
מקלחת פחים בלא גג. כמובן
בטיפוס
על ראשי מצאו רוב ענין.
גם
שמשתי תצפית בהתקרב מלחמה
והיתה
מסביב גדולה המהומה
לסימן
אז הייתי לאויב, לצערי:
מטרה
גם שמשתי לטייס המצרי.
הוא
רצה להפילני וצלל, אוי צלל,
ומבלי
לפגוע בי התרומם שוב אל על.
הצופים
האמיצים אז חשבו: אין מנוס!
כבר
עלינו ממש מתנפל המטוס!
אך
נפלו הפצצות על ידי וניצלתי,
רק
רסיס עשה חור בצינור ונזלתי.
זה
מיד תקנו לי ויכולתי להמשיך
לספק
את מימי וימים להאריך.
ועברה
המלחמה וחזר השלום
וכל
מה שעבר היה לי כחלום.
אח
קטן נולד לי, שם על ראש הגבעה
שבשם
"גבעת ושינגטון" לכלכם ידועה
מגדלון
שכזה, כה חביב, כה נחמד!
היה
לי לחבר, שוב לא הייתי לבד.
ואתו
גם שוחחתי בלילות הירח
והיה
נדמה לי כי באוויר הוא פורח
לו
סיפרתי תמיד סיפורי קדומים
וכל
מה שהיה לי במרוצת הימים.
ואותו
אף לימדתי הליכות של עולם:
מה
צריך להיות ידוע למגדל המושלם.
הוא
עמד שם מולי כדוד מול גלית
ולמד
את הכל רק על רגל אחת
ובא
יום ואמר לי: "אוי ראשי לי כבד
אוי
כבד לי מדי, כלפי מטה יורד!"
התנדנד,
התכופף ולא קם עד עכשיו...
אוי,
דבר כה עצוב, כה נורא השאר
שוב
גלמוד ובודד, בלא רע, חבר!
רק
פעמיים שוחחתי עם מגדל התחמיץ
אך
מה יש במשותף עם הלז המשויץ?
הוא
בולע הירק ואחר כך הוא מסריח,
אין
אתו שם ענין, את דעתי לא מניח.
רבותי:
תסלחו למגדל הזקן
מצונן
ועלוב; הוא בכיין ומסכן.
...
עוד פעם המים עד נפש הגיעו,
המגדל
העצוב ביותר זה אני הוא!
מי
ייתן ראשי מים... הדמעה כבר גוברת...
ושומעים
בשורה "הבריכה עוברת!!".
כתב: מאיר מגדלי
