מעשה שהיה

מעשה שהיה  -   (מתוך ספרו של מאיר שילוח: "קודש וחול בחיינו")

(פרק ממלחמת השחרור)

זה היה במלחמת השחרור

ור' דוד היה אז עדיין בחור,

ושם בסיבוב כנות, גדרה                                                         

הוטל עלינו לפעול מהרה

ולפוצץ קטע גדול מהכביש

למען לא יעבור רכב ואיש

ובאם המצרים יגיעו הנה למלחמה

ימצאו את הדרך בפניהם חסומה.

ולביצוע המבצע קבלנו מה"הגנה" עזרה:

פלוגה מראשון לציון ומנס ציונה

מצוידים היו במכושים והן בעצות

לכל אחד היו תכניות והמצאות

איך השני יחזיק במכוש ואת

והוא עצמו יצליח מהעבודה להשתמט

כל אחד הוא בעל עמדה ומתנפח

רוצה להיות מנהל סדרן ומפקח

ומהקבוצה הזאת אחד ברנש

לר' דוד שלנו בגאווה ניגש

בו נזף: "אין לך ידיים וראש

אני אראה לך איך להחזיק מכוש"

והראה לו "מחזיקים כך ולא כך".

ר' דוד עליו הסתכל און געגעבן א לאך

(כי הוא הצטיין תמיד כפועל

והשני סתם התרוצץ והתעצל)

ובאוזן לחש לעמיתו ר' חיים בסוק:                                                                   

"הנפש עגומה, הבה נעשה קצת צחוק"

והוא העמיד לפתע פני זעם וגזלן

על הברנש שהסתער: "הסתלק בטלן"

הרים המכוש וצרח: "ראשך ארוצץ"

- מי חכם וידע שהוא סתם מתלוצץ?

ור' חיים את העסק בכוונה מתח:

"געוואלד אידן: עוד מעט – רצח..."

והוא עשה לכן אגרויס געפילדער

"הורגים יהודי פון קליינע קינדער..."

ור' זלמן ומאיר מהרו ועמדו בפרץ

החזיקו בידיהם את דוד והמכוש במרץ

"מה דם תשפוך"? יהושע עמד וצרח

ובמהומה שקמה – הברנש הסתלק וברח,

חבריו בבהלה הסתירוהו בעמדה עמוקה

ואחד אמר לו: "מעולם התחתון – ניצלת

אל תתחיל עם רוצחים" – השני אמר

אחרת – "אוי ואבוי – בראש תקוצר

היכן הוא? – אני אהרגנו" – ר' דוד צעק

ושם בבור – לב היהודי חזק דפק.

עברה שעה של רגיעה ודממה

נקישת המכושים נשמעה בכל הסביבה

אף אחד לא דיבר או קילל

והגיע זמן ההפסקה וערבית להתפלל

ור' דוד נבחר להיות שליח ציבור

וצקון לחשו – כחזן ביום כיפור

"והוא רחום יכפר עוון" – קולו התחנן

- אולי על שהפחיד יהודי שעה לפני כן?

כולנו אז התנענענו והתפללנו בכוונה

ואת השמים בקעה תפילה חמה

המצב, הלב הדווי והמתיחות

זככו את האווירה ויצרו "לשם ייחוד"

היהודים פערו פה והשתוממו

זה לזה בלחש הם התלחשו

והירח אורו החיוור למטה שלח

וחייך שיהודי הפעם לחינם ברח...

"הרוצח – חזן! ממש ימות המשיח,

מי יכול היה זה לנחש ולהניח",

והמסכן מבוהל מהעמדה בזחילה התקרב

ואף הוא למניין ולתפילה הצטרף

ותפילתו הזכה נשאה אף היא ברוח

שלמי תודה – על שניצל ממוות בטוח

ובחשיכה נדחק הוא והתקרב לחזן

לתת שלום רצה למרנן ורבנן

"באיזה ישבה הנך מרביץ תורה?"

שאלוהו בחרדת קודש וביראה,

אבל לפתע נדהם והחל לברוח

בראותו את החזן והוא – הרוצח...

ר' דוד הספיק ובידיו אותו תפש

לחש לו: "אינני רוצח חלילה וחס"

בזמנים קשים מוכרחים להתבדח

את הלב העגום צריכים לשמח

ובכדי לעורר כאן קצת גיל

ערכנו את כל ה"פורים שפיל"

ומ"אידישן גזלן" אל תפחד

כי תמיד "אח לצרה יוולד".

ומאז כשדוד מלא זעם

וזה קורה לא פעם

חושב אני לי בליבי:

הדבר אינו כה רציני...