הסיפור

פרשת "שבתאי לוז'ינסקי"

שנת תש"ז (1947), שנה לפני קום המדינה ומלחמת השחרור, המאבק נגד הבריטים על העליה לארץ ישראל בשיאו. אניות מעפילים עליהן ניצולי שואה, מנסות להגיע בחשאי לחופי המולדת.

ב- 12 במרץ 1947 לפנות בוקר, מגיעה לחוף ניצנים האניה "שבתאי לוז'ינסקי" ועליה 847 מעפילים. חוף ניצנים נבחר בגלל ששם השמירה הבריטית היתה דלילה יותר. עקב הים הסוער, לא ניתן היה להוריד את המעפילים בסירות גומי מחשש שתתהפכנה. הספינה ניסתה להתקרב לחוף ועלתה על שרטון כ- 120 מטר מהחוף. בינתיים האיר היום והיה צורך לזרז את הירידה לחוף. נמתח חבל מהספינה לחוף ולאורכו השיטו את הסירות. מי שידע לשחות קפץ למים.

בינתיים נתגלתה הספינה ע"י הבריטים וכוחות גדולים של חיילים בריטים הקיפו את האזור. מאות יהודים מישובי האזור, ביניהם גם חברי קבוצת יבנה, הוזעקו למקום ע"מ למנוע את גירושם של המעפילים, הם התערבבו עם המעפילים ושרפו את תעודות הזהות שלהם. מי שנשאל לזהותו לזהותו ענה "אני יהודי מארץ ישראל". הבריטים התקשו בזיהוי המעפילים ועצרו יותר מ- 900 איש שהיו על החוף. העצורים הוסעו לחיפה ומשם הועלו על אניה בריטית ונשלחו למחנות המעצר בקפריסין. בין המגורשים היו מאות ארצישראלים ולעומת זאת חלק קטן של המעפילים, הצליחו לחמוק ולהגיע לישובי האזור וחלק קטן זוהו כישראלים ושוחררו.

בין המעפילים היו חברינו יצחק שריד, יוסף טפל, יוכבד ויסמן (היום יוכבד שריד) ואחיה מוטל ויסמן.

בין המגורשים חברי קבוצת יבנה שהגיעו לקפריסין, היו: שלמה אפרתי, עזריאל זמוש, וילי, גדליה קוגלמן, אלי ראבד (אח של מקס), מיכאל פרלמן, שמואל שטרנהיים ואיסר כוכבא.

על סיפורה של משפחת שריד, ויסמן שמענו וקראנו בחוברת המרתקת שכתב יצחק שריד ז"ל: "מקפהן לשריד". קטעים נבחרים מובאים כאן בהמשך.

חברי קבוצת יבנה שנשלחו עם המעפילים שוחררו כעבור כשבועיים לשהותם באי, סמוך מאד לחג הפסח תש"ז. אנו מביאים כאן תאור של השיבה הביתה כפי שנכתב ב"שבועון המשק" בערב פסח תש"ז (4.4.47).