שירו של אבא מאת ישיב תדהר
עייפה נורא כבר אמא
וגם אבא מת לישון
בטלביזיה כבר "התקווה"
מתי תדעי לקרוא שעון?
את החדר כבר הפכת
ואת חיינו לגהינום
הצרצר נחנק כמעט
ואצלך מתחיל היום
כבר שתית נהר של מים
והרטבת את הסדינים
ולנו יש עוד לפחות שנתיים
עד שתדעי לספור כבשים.
סיפורים את לא אוהבת
מתעוררת משירים
עוד מעט סוף האשמורת
וכבר אין לנו שכנים.
פיהוק בסוף את מגניבה
זה רק משחק, אנו יודעים
הרי תפסת כבר בלידה
איך "עובדים" על ההורים.
וכששבת סוף סוף בשטח מסתמנת רגיעה
אז כל החבורה יושבת לסיכום ההלנה.
וכשהתור אלי מגיע ושואלים מצבי
"זה נפלא" אני אומר "חיזוק התא המשפחתי".
ואז אחרי שאת גומרת
להרוס את הסלון
במיטתנו את נרדמת
בחיוך של ניצחון.
