ישיבת "כרם ביבנה"
לפני למעלה מחמש שנים הופיע בארכיון הקיבוץ הדתי תחקירן, צעיר כחוש, מאובזר בכמה מכשירים ניידים. הוא תיזז בין המסמכים ותוך כדי כך קיבל שיחות וצלצל, והיה נראה בערך כמו איש שב"כ בהכנה לפעולה חשאית. הוא פעל מטעם ישיבת כרם ביבנה כהכנה לספר היובל שיצא בימים אלה. ככל שביקש יותר מסמכים, קלטתי גם אני, ארכיונאית מתחילה, את הקשרים של קבוצת יבנה עם ישיבת כרם ביבנה במהלך השנים.
כעת, כשהתחקירן, ישראל סלומון, כבר מזמן עסוק בדברים אחרים, הספר מונח לפנינו.
אני ,כמובן, ניגשת אל הפרק הראשון, ובעוונותיי, מחפשת קודם כל את התודה על הזמן שהושקע, ומגלה שארכיון הקיבוץ הדתי לא מוזכר. דבר שני, מגלה לא מעט מסמכים מצולמים השייכים לארכיון, ללא הפנייה למקור.
אחרי שגל הזעם נרגע קצת אני מתחילה לעיין.
החלק הראשון מרתק אותי. מסופר על הרב קוק שב-1913 הגה את הרעיון לייסד " ...ביבנה...מושבה....ביחד עם ישיבה הדורה באיכותה". כעבור 14 שנה מרימים את הכפפה הרב מאיר בר אילן- נשיא המרכז העולמי של המזרחי, ומנחם אוסישקין ראש הקק"ל. אוסישקין מתרשם מהלהט של הרב בר אילן, ומחליט לרכוש את האדמה, בתנאי שיוקם בסמוך יישוב חקלאי. כעבור זמן מה אנשי המזרחי מקבלים רגליים קרות, ודווקא אוסישקין הוא זה שמדרבן אותם ואומר: הקק"ל נתנה את הקרקע לבניין . אתם, תנועת המזרחי, צריכים לעמוס עליכם את האחריות לאחזקת המוסד. אחריות הדורשת אומץ לב. אנא אל תהיו פחדנים. הרי התנגדו בזמנו גם להקמת האוניברסיטה בירושלים (תרפ"ד 1924),ואולם הקב"ה עזר והאוניברסיטה קיימת ופורחת. אנא השקיעו את עצמכם במטרה גדולה ומקודשת של חידוש "כרם ביבנה" ובטוח אני כי תצליחו" (עמוד 22)
בספר מתואר תהליך הבנייה. התכנון היה של האדריכל בן –אורי. ו"פועלי הבניין היו חברי קבוצת רודגס (ששמה הוסב ל"יבנה")(ע'25) . עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נפסקה הבנייה, אך לאחריה "ב-1946 הם התחילו לבנות את הישיבה, עובדים בידיים, באבנים שהובאו ממחצבות ברמאללה. זלמן בן טובים זוכר איך העלו את דליי הבטון לתקרת הגג, על הכתף. יחיאל גרוס ודוד אריאל (ז"ל) תיארו יציקת יסודות, כשהקבלן לוריא ניצב על גבם. גם חבר שעבד כל היום בדילול בגן הירק, כפוף גו, שמח לעבוד מדי פעם בבניין הישיבה, שם לפחות יישר גבו (עמוד 25)
ב-1947 הבניין עדיין לא נגמר והיה חשש שיותקף ע"י ערבים, לכן פונים אל האבא הפיננסי של הפרויקט-קרן גוץ ויסוצקי (כן, ההוא מ"תה ויסוצקי") ומבקשים השלמה.
באותה הזדמנות, הוסיף רודי הרץ, מרכז המשק ביבנה מכתב ובו "דרש מהקרן החזר על 14 טון מספוא שאבדו, משום שלא הזהירו את הקבוצה בזמן על הצורך בפינוי השדות לשם בניית הישיבה, ואת עלות המספוא יש להוסיף ל-3500 לא"י שהם שכר עבודת אנשי יבנה בבנייה" (ע' 26)
במלחמה, אחרי התראות של רודי על כך שיבנה לא תוכל לספק שמירה. והבניין הריק עלול להוות סכנה ביטחונית, התמקמה בישיבה המפקדה הקדמית של פיקוד הדרום של צה"ל, בראשות האלוף יגאל אלון.
בשלב מסוים מחליטים אנשי ההגנה שעל המגדל החותך את קו הרקיע קשה מידי להגן, עוזבים את בניין הישיבה, אחרי שמטמינים בו חומר נפץ, על כל צרה שלא תבוא. בספר כתוב גם "מר ביטחון של הקיבוץ הדתי, צוריאל אדמונית , מראשי קבוצת יבנה ומן האידיאולוגים הבולטים של הקבוץ הדתי, חוזר ואומר בכל התדרוכים הביטחוניים , שקבוצת יבנה היא הקו האחרון שיכול למנוע מן המצרים להגיע לתל אביב" בדיעבד התברר, כי דווקא הכיפה הגבוהה והדימוי ה"משלטי" של הבניין הרתיעו את האויב..."
בתום המלחמה, בניין הישיבה משמש כאכסניה זמנית, תחילה למחזור כ"ו של ביה"ס החקלאי מקווה ישראל, שעזרו בעיבוד שדות יבנה. אח"כ לאנשי ניר גלים טרם עלייתם לישוב קבע, למפוני כפר דרום ו...גם לשקי התבואה של יבנה.
עם תום הבנייה מתקרב רגע האמת: מי ילמד בישיבה? הקיבוץ הדתי קיים מ-1940 סמינר תורני בבניין קטן ב'מחנה יהודה' בתש"ז עברו לישיבת כפר הרוא"ה. עם השלמת ישיבת כרם ביבנה, עבר הסמינר-ישיבה לכותלי הבניין.
תכנית הלימודים כפי שהגה אותה דב רפל, התבססה על שני שלישים גמרא, ושליש תורה ונ"ך, משנה ודינים, מדרש ומחשבת ישראל. זמן הלימוד- חצי שנה, עם המלצה שחברים ישתתפו בשני 'זמנים'. הישיבה נועדה גם לציבור קרוב לקיבוץ הדתי.
גם המרכז העולמי של המזרחי רואה את עצמו כבעל הבית, וכך התהוו למשך תקופה ממושכת שתי מסגרות באותו מקום.
בספר יש תיאורים מאלפים על בחירתו של הרב גולדוויכט, שבא מישיבת סלובודקה והיה מושפע מרבו המובהק- ה"חזון איש". שיחה זו, כלשון הספר (עמוד 55)הפכה כבר לחלק מהמיתוס של יחסי חרדים-דתיים-לאומיים בישראל: "אם הם רוצים תורה , צריך לתת להם, אמר ה"חזון איש".
כעבור שבועיים בא הרב גולדוויכט להיפרד מרבו" הציבור תבע אותי על כך שהסכמתי למינויך", אמר ה"חזון איש".
הרב גולדוויכט מחליט בו במקום לחזור בו מההסכמה לעמוד בראש כרם ביבנה. הוא בשום אופן לא יעציב את רבו.
ואז שוב הפתיע אותו ה"חזון איש": לך עשה את מה שאמרתי לך בשמחה, אני מסכים עם זה" באותה שיחה אמר לו גם "החזון איש" "תורה היא כמו אנטיביוטיקה. הכדורים האלה פועלים מבלי שנדע את הסיבות לפעולתם, והנה אנו רואים שהתוצאה היא טובה. המזרחי רוצה שאתה תלמד אותם תורה? לך תלמד. מה אכפת לך? תלמד אותם.
אין לך מה לחשוש. תלמד תורה בתמימותה, לאמיתה ולשמה. כל המושגים הללו כמו "מזרחי" , "אגודה", מושגים כאלו לא יהיו קיימים לגביך".
השיחה הזאת התקיימה שבועיים לפני פטירתו של ה"חזון איש", והפכה לסוג של מוטו.
עוד מתואר בספר המתח בין הרוח של בני עקיבא והקיבוץ- שהביאו המחזורים הראשונים של הלומדים, לעומת רוח חרדית יותר- של תלמידים אחרים. יש מה לקרוא!
הספר מלווה בתמונות רבות של רבני הישיבה, של המבנים לדורותיהם, ושל בני המחזורים השונים. יש גאווה לא מוסתרת בהישגי הישיבה ובעיקר בהיותה ישיבת ההסדר הראשונה.
עבורי, עיון בספר הוא מסע מעניין לתוך ביתם של שכנים שאני כמעט לא מכירה. דינה ספראי תשע"א
|
