גודל הטקסט
» רגיל » גדול » ענק
תצוגת צבעי האתר *
» תצוגה רגילה » מותאם לעיוורי צבעים » מותאם לכבדי ראייה (* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)
מידע


החנוכיה של רוחמה

רוחמה אמרה תמיד על עצמה שהיא איננה קרמיקאית אלא מורה לקרמיקה. אבל מורה חייבת להתנסות, לכן היתה נשארת בחדר קרמיקה אחרי השיעורים, ובשעות הצהרים היתה יושבת ועובדת.

כך יצאו מתחת ידיה כלים קטנים וגדולים שחלקם מקשטים את בתי המשפחה וחלקם מפוזר בפינות שונות בקיבוץ ובחדרי החברים. בכל הכלים חותם טעמה המיוחד הפשוט ונטול ההתנשאות.

במלחמת יום כיפור היה מישאל חייל צעיר.

אחרי המלחמה החלה רוחמה ליצור עבורו חנוכיה שהיתה הראשונה בסדרת חנוכיות שהמשיכה ויצרה אחר-כך במשך עשרים שנה.

בחנוכיה של מישאל – שצבעה צבע אדמה – שילבה רוחמה את סמל הכוח היהודי – צמד גורי אריות עם סמל השלום היהודי – עלי זית הצומחים על זנבות האריות.

זוג האריות ניצבים זה מול זה, תומכים זה בזה, ואוחזים יחדיו את נרו של השמש כמו זוג אחים שחברו יחד למשימה של חג.

במשך השנים לאט לאט העניקה רוחמה חנוכיות למרדכי, נח ורותם.

החנוכיה של עופר היתה האחרונה שיצרה. לחנוכיה היו בעיות יציבות קשות. פעם אפילו נפלה ונשברה. רוחמה הלכה לחדר קרמיקה בשארית כוחותיה, ובידיים רועדות מחולשה וכאב הדביקה את החנוכיה וצבעה אותה. גם הוסיפה לה רגל תומכת מאחור.

זו היתה העבודה האחרונה שבצעה בעצמה. בתחתית החנוכיה כתבה בקובלט: לעופר מסבתא רוחמה.

גם בחנוכיה זו ניצבים שני בעלי חיים זה מול זה, וביניהם דמות עץ שהיא ספק עץ זית ספק מנורת המקדש.

הפעם בחרה בזוג עופרים כיוון שהחנוכיה נעשתה עבור עופר. אבל עופר הוא גם צבי צעיר. צבי – שעם ישראל נמשל אליו.

ואולי זה הרמז שהטביעה רוחמה ללא מילים בחנוכיה הכחולה המבהיקה. זוג עופרים צעירים כל-כך ומלאי חיים.

וכך מתוך חורבות משפחתה, כמו בהבטחה ההולכת ומתגשמת, ראתה את ילדיה ונכדיה – צומחים לתפארת.

 

ציפי חיות

 

[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר|ניהול אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |
הצהרת נגישות




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2025 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות