קול השבוע 19/1/2007
התקופה
המשמעותית בחיי
את הדברים הבאים אמרה שולמית נחלון (כיום חברת קיבוץ שדה אליהו), בכנס
חגיגי שנערך בקבוצתנו לפני כ- 5 שנים, לכבוד חברות הנוער שהתחנכו אצלנו. שולמית
היתה בקבוצה הראשונה של עליית הנוער הדתי, אחת מתוך נערים ונערות רבים שהגיעו
מגרמניה וניצלו הודות לתשתית הארגונית של נוער דתי, היא פרי של חזון וכושר ביצוע
של חברינו רודי הרץ ודוד בית אריה ז"ל. הם שארגנו תנועה לנוער דתי בגרמניה
(בח"ד) ויצרו תשתית ארגונית שאפשרה לנוער הדתי ערוץ עלייה לארץ. הנוער הדתי
הגיע תחילה לרודגס, אך תוך שנתיים קלטו 90 אנשי רודגס – 58 נערים ונערות
מ"עליית הנוער", מספר כמעט בלתי נתפס בהתחשב בבעיות פרנסה, דיור וארגון.
מאוחר יותר, כשלא היה היכן לקלוט את זרם הנוער הדתי, יזמו מייסדי הקיבוץ הדתי את הקמת
כפר הנוער הדתי בכפר חסידים (1938), ולקחו חלק מרכזי בהפעלתו ובארגונו.
הקיבוץ הדתי ממשיך לתמוך בעליית הנוער הדתי עד היום הזה. דוד בית אריה היה
במשך שנים רבות פעיל בעליית הנוער וניהל את האגף הדתי. השתתף בהנהלת הסקטור הדתי
של מקווה ישראל ובהנהלת "ימין אורד". רודי כתב חוברת בשם "כך נולד
כפר הנוער הדתי" – ובכך תיעד את המפעל.
להלן דבריה של שולמית נחלון:
"הייתי חברה בברית הנוער הדתי, הנוער של הבח"ד, כאשר נשאלתי אם
אני רוצה לעלות לארץ ישראל בעליית הנוער, תשובתי היתה כמובן חיובית. הורי לא היו
כל כך מרוצים, רצו שאגמור קודם את הלימודים בבית הספר. הייתי קצת יותר מבת 14, בכל
זאת נתנו לי לנסוע למחנה הכנה לעליית הנוער הדתי, שהתקיים על יד המבורג. הקבוצה
הראשונה היתה אמורה לעלות ארצה בחודש יולי. כחודש לפני זה קיבלתי הודעה ממשרד
עליית הנוער, בה הם מודיעים לי שלא אוכל לעלות עם הקבוצה הזאת, כי בעליית הנוער
מתקבלים רק צעירים מגיל 15-17 שנה. לי היה כמובן חצי תשעה באב! אבל שבועיים אחרי
שמלאו 15 שנה הגיע רישיון העלייה המיוחל.
חברי רודגס הכינו לנו שער מקושט יפה, אך אנו לא התרשמנו כל כך! כל אחד הלך
לכיוון שהוא הלך. הכל היה רק חול, חול, ושוב חול! ואנחנו גדלנו רובינו בערים
בגרמניה.
לאה כהן, שהיתה אם הבית שלנו הראתה לנו את החדרים בבית, והתחלקנו לפי
רצוננו לארבעה או חמישה חברים, לפי גודל החדר. כיוון שלא היינו לבד בחדרים, והיו
דיירי משנה בשם "פישפשים" הוצאנו כל יום שישי את המזרנים ושמנו אותם על
מעקה הבית לאיוורור, לפי הוראותיה של לאה.
כדי להסתפר – קיבלנו פתק לספר בפתח תקווה בו היה כתוב: "טוב להסתפר
פעם אחת". יחד עם חברי רודגס היו לנו גם תקופות או אירועים קשים. בתקופתנו
חדר האוכל נשרף, וחברה נכוותה קשה מאוד. היה צריך להקים מהר מבנה שיוכל לשמש כחדר
אוכל, והקימו מבנה עץ פשוט, ובמקום רצפה, פיזרו חצץ. אולי זאת היתה הסיבה למחלת
הטיפוס, בה חלו הרבה חברים, ושלושה מהם נפטרו.
חברי רודגס רצו מאד שנצטרף אליהם, אבל אנחנו רצינו להקים לבד קיבוץ! ראשית
לזכרו של מדריכנו הראשון, שנפטר ממחלה קשה מספר חודשים אחרי שקבוצת הנוער הראשונה
עלתה, "אריה לוץ פילכנפלד".
בכל אופן התקופה ברודגס זכורה לי כאחת התקופות היפות והמשמעותיות
בחיי!"
דינה ספראי (מן הארכיון) |
