מעבדת הצילום
"התחלנו לפתח תמונות במחתרת, כלומר בבונקר שמתחת לספריה.
אבל עם הגשם הראשון חדרו לשם מים ונאלצנו לפנות את המקום. משלא אושר לנו חדר חדש, נאלצנו לפלוש למקלחת של הספר".
את זאת שמעתי שעה שביקרתי ב"מעבדת הצילום" של קבוצת יבנה.
למעשה זה היה נראה יותר כמו כוך עמוס מכשירים וצנצנות שונות.
האדם שעבד שם אותה שעה נראה מזיע מאוד וזאת משום שהחדר אשר כל גודלו לא עלה על שני מטרים מרובעים, היה אטום לגמרי וללא כל סדרי אוורור.
השולחן נראה כמו השולחן עבודה של מוהל, עם פינצטות וחומרים שונים ומשונים.
וכך סיפר לי אורי, אחד מוותיקי הצלמים המפתחים:
"המעבדה נוסדה לפני כשנתיים. התחלנו בצורה פרטיזנית למדי
גלס הביא מכונת הגדלה מחו"ל וזאת הייתה מכונה פשוטה ולא גדולה.
אז זה הספיק, כאשר היו עדיין רק צלמים מעטים וכל אחד היה מצלם ומפתח לעצמו.
משנתרבו הצלמים וגדלו הצרכים פנינו למזכירות והגשנו בקשה למכונה גדולה יותר. באמת אושר לנו לקנות מכונה קצת יותר גדולה ומשוכללת, חצי אוטומטית ומשומשת במצב טוב. כמו כל דבר שקונים בקיבוץ!" מדגיש אורי
ומסביר שמטרתו לעורר את הבעיות על מנת שלא לרפות את ידיהם של העוסקים במלאכה.
אורי ממשיך להרצות: "עם קבלת המכונה התחייבנו לפתח סרטים בקיבוץ לכל מי שמעוניין, כדי שיצא יותר זול.
מאז ההובי התפתח וכל העסק התנפח.
כל אדם שמכבד את עצמו יש לו מצלמה או לפחות נרתיק למצלמה. העבודה
הוכפלה ושולשה ויותר, אבל המעבדה נשארה פרימיטיבית.
נוסף לזה שני מפתחים עזבו, ומפתח אחד נמצא בלימודים, וברור שאנחנו לא משתלטים על העבודה. נוסף לכך כנזכר תנאי העבודה אינם נסבלים.